בריק של חן קורן – עלי סיגר מטוגנים במילוי ביצה רכה

הבריק מבחינתי הוא תורת סודו של הבישול העדין. אין בו כלום ויש בו הכול: ביצה, פלפל, מלח וירק בתוך עלה דק ופריך.

בילדותי, אחת לשבוע אמא הייתה מטגנת לנו בריק לארוחת ערב, וכשהיינו מבלים בחוץ היינו מסיימים את הערב בדוכן הבריק של אדם (שקיים עד היום בשוק הישן בנתיבות), זוללים בריקים בזה אחר זה, עם קצת אריסה ולפעמים גם עם תפו”א. זו גאונות.

בארץ יש ויכוח מאיזה מטבח נבעה הגאונות הזו. הטריפולטאים אומרים – שלנו, התוניסאים אומרים – שלנו. זה ויכוח שלא ייגמר לעולם למרות שיש לו סוף – הבריק (כמו כל מה שטעים בעולם) הגיע לתוניס מהאימפריה העותמאנית בזמן שליטתה במקום, לפני כמה מאות שנים. היום בכל פינת רחוב בתוניס תוכלו למצוא אדם שמטגן בריק (וספינג’ ופריקסה ועוד כמה דברים) למחייתו.

אז איך הסוד הזה בכל זאת הגיע ללוב? בזמן האלגריבה, ההילולה הגדולה בבית הכנסת בג’רבה, הגיעו יהודים מכל העולם, גם מטריפולי. כשחזרו הביתה, הבריק חזר איתם. אפשר עוד להמשיך להתווכח על זה, אבל זה בכלל לא משנה כי זה מה שיפה באוכל, שהוא נודד ומשתנה, ומקבל שמות חדשים ומורשת חדשה.