בכניסה לקיבוץ משמר השרון מתחבאת לה מאפייה קטנה מלאה בכל טוב - מאפיית לחם שחר, שנקראת על שם הבעלים, שחר בן ארויה. שחר, בן הקיבוץ, נהג לבלות את ימי ילדותו הרחק מבית הספר במאפיית הקיבוץ, שם עזר לאמו באפיית לחמים וגילה את אהבתו לעולם האפייה.
כשגדל, הגשים חלום ופתח מאפייה ממש ליד זאת המקורית של הקיבוץ, אבל איזה הבדל בין השתיים! מדובר במאפיית בוטיק עם לחמים כל כך טובים שכאחת שיש לה חולשה לז’אנר הזה של לחמים איכותיים, התקשיתי לבחור.
אז לא בחרתי, פשוט אכלתי את כולם. ואפילו בלי ייסורי מצפון. אתם בטח שואלים איפה החבאתי את ייסורי המצפון, אז טוב ששאלתם! אם לחם נאפה מקמח איכותי ואין בו תוספות מלאכותיות ומיותרות, אין שום סיבה להימנע ממנו. לחם טוב הוא בסיס מצוין לסנדוויץ’ שיכול להיות סופר בריא.
הלחמים במאפיית לחם שחר נעשים בעבודת יד ממש כמו במאפיית הקיבוץ הנושנה. שחר מסביר לי בסבלנות שמפתחים רגש בידיים לבצק, לטמפרטורה ולטכניקה המתאימה. כל בצק מתנהג קצת אחרת ולכן חשוב כאן הרגש הזה. ואהבה. כל לחם נאפה באהבה ותשומת לב. ראיתי את זה במו עיניי.
הבסיס של הלחמים המעולים הוא מגוון סוגים של מחמצות: יש מחמצת שיפון, מחמצת כוסמין ומחמצת לבנה ומכל אחת מהן יוצאים לחמים שקשה מאוד לעמוד בפיתוי ולא לבצוע מהם עוד כשהם על המדף.
יש לחם כוסמין ולחמי מחמצת צרפתיים, חלות לשישי ועוגות וגם קישים. לדעתי הלחם הכי טעים הוא הלחם הדני שהוא עשיר מאוד, חמצמץ ואפשר לאכול אותו ככה בלי שום ממרח כי הוא כל כך עשיר.
אם אתם לא מהאזור, המלצה שלי: תקנו כמה שיותר לחמים, תבקשו לפרוס אותם ותקפיאו כדי שתיהנו מהלחם להרבה זמן.
