צמח לא מוגן – סיורי ליקוט צמחי בר למאכל

מה זה גזר קיפח? אפשר לאכול סרפדים? איך קוראים לעלים הקוצניים האלה שרואים בשדות? מה אפשר לבשל עם חוביזה? אם כל השאלות האלה עלו במוחכם (או לפחות אחת מהן, כי אף אחד לא יודע מה זה גזר קיפח), סימן שגם אתם התוודעתם לטרנד שמתפשט בישראל כמו פטריות (אכילות) אחרי הגשם.

כבר כמה שנים אני שומעת על סיורי ליקוט שמתקיימים בעיקר באזורים הפוריים של הרי יהודה, צפון הארץ ועמק בית שאן. נדמה שעשרות אנשים נוהרים אחרי הגשמים הראשונים לחפש וללקט ממיני ארצנו שפחות נהוג לרכוש אותם בסופרמרקט, ויש אפילו קבוצות פייסבוק שמספרות היכן ניתן ללקט את הליקוטים הכי שווים.

הטרנד לא פסח גם על מסעדות בישראל בכלל ובתל אביב בפרט. מי שהייתה אחת החלוצות בהכנסת מיני ליקוט שונים לתפריט שלה היא מסעדת רוטנברג בארם נהריים, שהתפריט העונתי שלה משתנה בהתאם לשפע שהטבע מציע ויש בו אלמנטים רבים שמגיעים מהשדות המוריקים שסובבים את המסעדה.

הגשר הישן בארם נהריים. אזור מצוין לליקוט צמחי בר למאכל (צילום: גיל גוטקין)
הגשר הישן בארם נהריים. אזור מצוין לליקוט צמחי בר למאכל (צילום: גיל גוטקין)

כדי להבין מה זה בכלל ליקוט, איפה מלקטים, אילו צמחים מותר לאכול ומאילו כדאי להיזהר, יצאתי יחד עם גיל גוטקין לסיור ליקוט בהדרכתו של אורי מאיר-צ’יזיק. מאיר-צ’יזיק הוא דוקטור להיסטוריה של הרפואה והתזונה ומומחה לליקוט צמחי-בר למאכל. באמתחתו ידע רב על עולם הליקוט ועל ההיסטוריה של המלקטים בישראל, והוא מאמין שאנחנו צריכים להיות מחוברים וקרובים יותר למזון שאנחנו צורכים.

מה זה בעצם אומר? מאיר-צ’יזיק מאמין ששיטות הגידול, ההנדוס, ההפצה והמכירה של המאות המתקדמות שינו את האופן בו אנחנו חושבים על אוכל, מריחים וטועמים אותו ומעניקים לדורות הבאים. המרחק שלנו מהמזון אותו אנחנו צורכים גדל, עד כדי כך שאין לנו באמת מושג מהיכן הוא הגיע לצלחתנו, מי גידל אותו ומה הערכים התזונתיים שלו.

אורי מאיר צ'יזיק מלקט בחדווה (צילום: תמר שורצברד)
אורי מאיר צ’יזיק מלקט בחדווה (צילום: תמר שורצברד)

אחד הדברים שהדהימו אותי ביותר היה העובדה שבארץ ישראל הקדומה, הצייד-המלקט ליקט למעלה מ-300 זנים שונים של צמחי-בר למאכל. אתם יודעים כמה זני ליקוט הישראלי הממוצע צורך בשנה כיום? כ-30 מינים בלבד, שזה רק 10% מהאפשרויות שהטבע מציע.

יחד עם מאיר-צ’יזיק, יצאנו אל השדות שבקרבת מסעדת רוטנברג כדי לגלות כמה צמחי בר נפלאים גדלים ממש מתחת לאפנו ואפשר לעשות בהם שימוש מפתיע וערב לחך בבישול ואפייה. מאיר-צ’יזיק הראה לנו כמה נבט חיטה גדל ומתפשט בקלות, ואפשר למלול אותו בידיים ולסחוט מיץ נבט חיטה טרי ממש במקום; איך מזהים חרדל ואיזה פסטו נפלא אפשר לעשות איתו; לאיזה צמח-בר יש טעם של גזר (רמז - בשמו יש את המילה גזר והוא כבר הופיע בכתבה) ולאיזה יש טעם מלוח במיוחד (זוכרים את המלוח מהשיר “חורשת האקליפטוס”? אז זה).

נבט חיטה בכל מקום - פשוט צריך לפקוח את העיניים (צילום: תמר שורצברד)
נבט חיטה בכל מקום - פשוט צריך לפקוח את העיניים (צילום: תמר שורצברד)

אם חשבתם שסיור הליקוט התנהל על מי מנוחות בעוד אנחנו מלחכים עשבים להנאתנו, אני מתרגשת לבשר לכם שנאלצנו להתמודד עם חוויות מאתגרות ומשנות חיים שהיו גם מסוכנות. אני הקרבתי את גופי למען עתיד האוכל בישראל וטעמתי סרפד. איך לא נדבקו לי מלאנתלפים קוצים ללשון? מאיר-צ’יזיק לימד אותנו שכדי לאכול סרפד, צריך לקפל אותו ולמולל בין האצבעות כדי לשבור את המזרקים הדוקרים שבו - ואז אפשר פשוט לאכול. ויש לו טעם של ים ושל סרדינים!

לא מאמינה שאכלתי את הסרפד הקוצני הזה, ואפילו היה טעים! (צילום: תמר שורצברד)
לא מאמינה שאכלתי את הסרפד הקוצני הזה, ואפילו היה טעים! (צילום: גיל גוטקין)

את הסיור סיימנו בארוחה מושקעת במסעדת רוטנברג, בה טעמנו מגוון מאכלים שהורכבו ממיני צמחי הבר שליקטנו בסיור - חומוס כרובית צלויה עם גזר קיפח (ואפילו יש מתכון שמחכה לכם כאן), פסטה ירוקה עם חרדל וחוביזה, צלי בקר בתבשיל חוביזה, אמיך קוצני וגרגירי חומוס ועוד מנות שעושות חסד עם מרכיבים עונתיים וטבעיים.

חומוס כרובית צלויה עם מסבחה גזר קיפח (צילום: גיל גוטקין)
חומוס כרובית צלויה עם מסבחה גזר קיפח (צילום: גיל גוטקין)

אם גם אתם רוצים ללקט, אתם יכולים:

  • להיכנס לאתר של אורי מאיר-צ’יזיק, לקרוא מאמרים מרתקים שהוא כתב ולבדוק מתי סיור הליקוט הבא שלו. אין כמו ללמוד מהמאסטר, ואין ספק שמאיר-צ’יזיק הוא ידען גדול בתחום שמגיע מתחושת כבוד עצומה לטבע ולמתנות שהוא נותן.
  • להזמין מקום למסעדת רוטנברג, כי אם לא מתחשק לכם ללקט ולבשל בבית, יש שם שף מוכשר שיעשה את זה בשבילכם וזה יהיה טעים בטירוף.
  • לצאת ללקט - גם בשטחים לא מיושבים בסביבת מגוריכם ואפילו באדניות ליד גן הילדים או העבודה אפשר למצוא צמחי בר למאכל. איך יודעים מה אכיל ומה לא? מאיר-צ’יזיק אומר שפשוט טועמים - הסיכוי למות מאכילת צמח שהוא לא רעיל בהגדרה (כמו הרדוף למשל, שהוא big no no) הוא קלוש, והמקסימום שיכול לקרות הוא שלא יהיה לכם טעים/ שיהיו לכם קצת דקירות בלשון/ שקצת יגרד לכם הגרון. לא תמותו מזה. וכמו שמאיר-צ’יזיק אומר - אם זה טעים, זה כנראה אכיל. יחד עם זאת, הכותבת אינה דוקטור לצמחי מאכל ואין לראות בכתבה המלצה או הכרח ללקט צמחי בר שאינכם יודעים מה הם. או בקיצור - מלקטים ונהנים כל עוד יש קצת תבונה בראש שלכם.
מלקטת בכיף, כי למה לא בעצם? (צילום: תמר שורצברד)
מלקטת בכיף, כי למה לא בעצם? (צילום: תמר שורצברד)

 

אוהבים אוכל? 3 יעדים קולינריים שאתם חייבים להכיר

כבר ביקרתם בפריז, בניו יורק וגם בלונדון, אכלתם לנגוש בבודפשט, שתיתם וודקה במוסקבה וגם זללתם גירוס באתונה. אין עוד טוסט אבוקדו שמרגש אתכם וכבר סיימתם לחרוש על התמונות שלכם עם הקיורטוש מפראג. נראה לי שהגיע הזמן לטעום משהו חדש, לא? 🙂

העולם מלא באפשרויות בלתי מוגבלות לטיולים מדהימים בכלל ולכאלה בעלי אופי קולינרי בפרט. יש כל כך הרבה מה להספיק לחוות, לאכול, לשתות, לטעום ולנשנש - איזה מזל! במקום להמליץ לכם שוב על הבייגל המושלם בניו יורק שכבר תויג עשרות פעמים או על הקונדיטוריות הכי שוות בפריז, בחרתי לחלוק אתכם שלושה יעדים קולינריים שעוד לא ביקרתם בהם ואתם ממש חייבים להכיר.

בולוניה, איטליה

כבר הייתם ברומא, בפירנצה ואפילו בוונציה וחשבתם שאכלתם את כל מה שיש לאיטליה להציע? חשבו שוב - עד שלא הייתם בבולוניה לא הייתם באחד מיעדי הפודיז הכי שווים בעולם. בולוניה, עיר עתיקה שנמצאת במחוז אמיליה-רומנה בצפון-מזרח איטליה היא אחת מהערים הכי טעימות בעולם. אפשר לאכול בה מנות איטלקיות  קלאסיות כגון פיצה, פסטה ולזניה, וגם מנות מיוחדות שמאפיינות את העיר ואת האזור - טורטליני און ברודו, כיסוני בצק קטנים ממולאים בשר בציר עוף צח; ראגו בשר, שבשאר איטליה קוראים לו פשוט בולונז אבל לא כולם יודעים שהוא הומצא בבולוניה; וכמובן מנות עם מוצרי הגלם הטובים בעולם שמיוצרים במחוז עצמו - בלסמי מיושן איכותי בטירוף מהעיר מודנה, פרשוטו מהעיר פארמה וכמובן גבינת פרמזן פרמגי’אנו רג’יאנו.

אם אתם בבולוניה, חובה להתחיל את הבוקר בכריך או במאפה מתוק בקפה Impero. אל תשכחו שבאיטליה “קפה” משמעו אספרסו ובדרך כלל שותים אותו בשלוק אחד על הבר. בקפה Impero אפשר גם ליהנות ממיץ תפוזי דם טרי ולקחת איזה מאפה עם קרמה וניל להמשך היום.

 

View this post on Instagram

 

A post shared by Pasticceria Impero (@pasticceriaimpero) on

מומלץ בחום ללכת לטייל ברחוב Via Drapperie והרחובות הצמודים לו - מעוז המעדניות האיטלקיות הכי מעורר תיאבון שאי פעם תפגשו. פה מעדניה שמוכרת נקניקים מיוחדים, כאן כזו שריח הגבינות בה נישא למרחקים ותוכלו לרכוש בה גושי פרמזן במחירים מצחיקים או לשבת לנשנש בוראטה טרייה, ירקניות עם פרחי קישואים טריים ופטריות מכל סוג ומין וחנויות לממכר חומרי גלם אזוריים נפלאים. המעדניה הכי מומלצת היא Tamburini, שבה תוכלו למצוא את כל התוצרת המקומית במקום אחד.

 

View this post on Instagram

 

A post shared by Feather Diana (@feather_diana) on

 טורטליני קטנטנים בוויטרינה של טמבוריני. הכי כיף לאכול במרק צח

אחרי שנשנשתם כל היום חייבים להכיר את העיר גם בלילה. אם יש לכם רק ערב אחד בעיר, חובה להגיע לפיצריית Toto. אין עוררין שזו הפיצה הכי טובה בבולוניה - והיא גם מקבלת את הכבוד הראוי לה: פתחו בשבילה מסעדה שבה יושבים ליד שולחנות ולא רק לוקחים פיצות במגשים הביתה, כל סועד אוכל פיצה משלו לגמרי לבד והשוס הגדול - אוכלים את הפיצה בסכין ובמזלג. אני מאוד אוהבת את הפיצה קונטדינה שלהם (פלפל אדום, זיתים, סלמי חריף) וגם פיצה 4 התחנות (פטריות, ארטישוק, נקניק ונקניקיה איטלקית).

 

View this post on Instagram

 

A post shared by Manuel Scandellari (@manuel1781) on

אם חשקה נפשכם דווקא במסעדה של ממש, טוב תעשו אם תזמינו שולחן למסעדת Cesari הנפלאה, שבה אפשר לאכול את כל המנות האזוריות שמבוצעות בקפידה, ואם תגיעו בתקופת הכמהין (ספטמבר-אוקטובר) תזכו לטעום פסטה מושלמת עם פטריות כמהין לבנות (שהן השוות באמת, כן?). זו מסעדה ששווה לטעום בה את המנות האזוריות, ובמיוחד את הטורטליני הקטנטנים בציר עוף.

 

View this post on Instagram

 

A post shared by VERONICA FRISON (@cucinopertescemo) on

 ניוקי עם פטריות כמהין שחורות במסעדת דה צ’סארי

אם עוד לא השתכנעתם אז: בבולוניה יש לונה פארק אוכל שהוא הגדול בעולם. מדובר במיזם שנקרא FICO, שמטרתו להראות לציבור האיטלקי וגם לעולם כיצד מגיע האוכל שלנו מהחקלאי ועד לצלחת. בפארק אפשר למצוא עשרות דוכני מזון עם טעימות של המוצרים הכי טובים ומשובחים באיטליה; מסעדות מעולות; חנויות ואפילו פינת ליטוף חיות משק. אני לא יודעת מה אתכם, אבל המילים “לונה פארק אוכל” מעבירות בי צמרמורת.

 

View this post on Instagram

 

A post shared by FICO Eataly World (@eatalyworld) on

 איך מכינים ראגו ב-FICO

עמק נאפה, קליפורניה, ארה”ב

בדרך כלל כשנוסעים לארה”ב נצמדים לקצוות - חוף מזרחי, חוף מערבי, דרום ארה”ב או צפון המדינה. ותכלס, אפשר להבין - כשמצד אחד שוכנת ניו יורק המדהימה, מהצד השני סן פרנסיסקו ועוד ערים מופלאות בחופים, לא תמיד ברורה הסיבה להמשיך לפנים היבשת. אז זהו, שיש סיבה ואפילו אחת מצוינת - טיול קולינרי שופע יין ואוכל בעמק נאפה במדינת קליפורניה, ארה”ב.

עמק נאפה הוא אחד מאזורי היין הכי ידועים בעולם, עם יינות שזוכים בכל שנה בתארים נחשקים בעולם הייננות. האזור עצמו יפהפה - כרמים ירוקים שנמתחים לאין קץ, ריח ענבים משכר ולמעלה מ-250 יקבים שמשובצים בגבעות הנפתלות של העמק. היות שחובבי יין מכל העולם מגיעים לנאפה כדי ליהנות מהיינות המשובחים של האזור, גם תעשיית המזון והקולינריה משגשגת בה.

אם יין הוא חלק בלתי נפרד מחייכם ממש כמו שהוא מחיי, אתם חייבים לקבוע כמה סיורי יקבים באזור שהם בעלי ערך מוסף. יקב Hess הוא יקב עם יינות לבנים ואדומים זוכי פרסים וכדאי להקדיש זמן לטעימות בו. מעבר ליין, היקב מתגאה במוזיאון לאמנות מודרנית עם תערוכות קבועות ומתחלפות ששוכן במנזר עתיק שהוסב לגלריות.

 

View this post on Instagram

 

A post shared by The Hess Collection Winery (@hesscollection) on

 טעימות יין ביקב Hess. אל תשכחו לסייר גם במוזיאון עם יצירות האמנות

אם אתם פחות בקיאים בתהליכי ייצור היין ורוצים להבין מה הדרך שעובר הענב מרגע שהוא נקטף ועד הרגע שבו הוא מגיע לבקבוק - מומלץ לקפוץ לביקור ביקב Frog’s leap, שם תוכלו להשתתף בסיור מקיף שמתחיל בכרמים, עובר ביישון בחביות וסופו בתהליך הבקבוק והשילוח. כל הסיורים ניתנים בשפה האנגלית בקבוצות קטנות והם אינפורמטיביים אך נעימים וברורים.

 

View this post on Instagram

 

A post shared by Frog’s Leap Winery (@frogsleap) on

 יקב Frog’s leap. סיור אינפורמטיבי למי שרוצה להבין איך מכינים יין

אחרי ששתיתם או קצת לפני (כדי להימנע משכרות מוגזמת) כדאי להכניס קצת מזון לבטן. בנאפה קיים שוק אוכל מקסים שמורכב מאוסף חנויות ודוכנים עם תוצרת מקומית. ב-oxbow public market תמצאו דוכן אוכל מקסיקני עם טאקו ובוריטו מגרים, פיצות בעבודת יד שנאפות בטאבון ענק ב-Live Fire Pizza, חנות הבוטיק Napastäk שמוכרת שמני זית וחומצים במגוון טעמים (מומלץ במיוחד הוא החומץ הבלסמי הלבן בטעם קוקוס) ועוד רבים וטובים אחרים.

 

View this post on Instagram

 

A post shared by Oxbow Public Market (@oxbowpublicmarket) on

 פיצה בשוק אוקסבואו. הרבה דוכנים עם אוכל מצוין

אם אתם מחפשים מסעדה לארוחת ערב מושלמת, לנאפה יש אינסוף מסעדות מעולות ואפילו כאלה עם כוכבי מישלן. בגבוה - אפשר לסעוד במסעדת The French Laundry, אחת המסעדות הכי נחשקות ויקרות בעולם של השף תומאס קלר. אם ידכם אינה משגת (וזה מובן לחלוטין, כי בינינו, למי יש כסף להוציא 325$ לאדם לתפריט טעימות), אפשר לבקר באחות הקטנה שלה, Ad Hoc, גם היא של השף תומאס קלר, ובה תפריט טעימות במחיר בר השגה עם אוכל אמריקאי מעולה עם טאץ’ מישלני (כדאי לתכנן את הטיול כך שתסעדו שם ביום שלישי בערב - זהו ערב שמוקדש ל-fried chicken, ואתם לא מבינים איזו גרסה מושלמת קלר מכין. חוץ מהעוף המטוגן של אימא שלי, זה הכי טעים שאכלתי).

 

View this post on Instagram

 

A post shared by ad hoc + addendum (@adhoc_addendum) on

 עוף מטוגן במסעדת Ad hoc. תומאס קלר במסעדה קצת פחות מעונבת

אם עוד לא השתכנעתם אז: יש בסונומה, עמק שכן לנאפה, יקב מדהים ששמו Paradise ridge. ביקב יש טעימות מיוחדות של יינות עם עשבי תיבול, כדי שתוכלו להתאים יין לתבשיל לפי עשבי התיבול שבהם השתמשתם. ייחודי ומרתק. מה גם שכאשר בן זוגי ואני ביקרנו שם, היה להם יין מבעבע מיוחד במינו - הוא הופק מכרמים שנשרפו בשריפות הגדולות של שנת 2015. מהענבים השרופים הפיקו יין מעושן, אחד הדברים היותר מגניבים שיצא לי לטעום בימיי.

אקס-אנ-פרובנס, צרפת

כולנו כבר שמענו על המאפיות המדהימות שיש בפריז, על החרדל המטריף שיש בליון ועל פירות הים והדגים במרסיי. למה שלא תיסעו הפעם לאזור קצת אחר, שופע מסעדות, מאפיות ובתי קפה בסביבה ירוקה ומשופעת בכרמים, שדות ויערות? אקס-אנ-פרובנס היא עיר שקיימת זה מאות שנים ויש בה רבדים רבים של היסטוריה, אמנות ותרבות. זו אחת הערים הכי יפות באירופה בכלל ובצרפת בפרט - בניינים עתיקים עם פסאדות יפהפיות, מזרקות מעוטרות פסלים, כיכרות מקסימות ורחובות מתפתלים שבהם שוכנים עשרות אתרי אוכל שווים ביותר.

האטרקציה הקולינרית הכי שווה בעיר היא השוק המקומי, שמתקיים בה בימים שלישי, שישי ושבת. מומלץ להגיע ביום שבת, היום שבו השוק גדול במיוחד ושופע מוצרי מזון מדהימים מכל האזור. הנקודה הכי יפה בשוק מתכנסת ב-place richelme, כיכר קטנה ומקסימה ששוכנת בצל עצי דולב עתיקים ובה דוכני אוכל מקומיים - כדאי לאכול פיסלדייר, פוקצ’ה עם אנשובי ובצל מטוגן; אויסטרים טריים בדוכן הדגים; בריוש עם מי זהר שהוא אחד המאפים האופייניים לאזור. עצירת חובה בכיכר היא קונדיטוריית Wiebel, קונדיטוריה עתיקת יומין שיש בה ריכוז מדהים של מאפים, עוגות ראווה, פטיסרי ועוגיות מקומיות.

 

View this post on Instagram

 

A post shared by Pâtisserie Weibel (@maison_weibel) on

אם חשקה נפשכם דווקא בארוחה טובה לשעות ערב, אפשר לאכול ב-Restaurant La Tomate Vert, מסעדה קטנטנה עם אוכל מקומי נהדר או ב-Drôle d’Endroit, המעוצבת בסגנון ביזארי משהו ויש בה תפריט קבוע מראש עם אוכל צרפתי משובח.

אם עוד לא השתכנעתם אז: מרחק נסיעה קצר מאקס-אנ-פרובנס שוכן אחד המקומות הכי יפים שהייתי בהם בחיי, יקב Château La Coste‏‏. חובה לנסוע לביקור וטעימות ביקב גם בגלל היין המעולה שלו, אבל בעיקר משום שהיקב שוכן ביער מהמם שבו משובצות עשרות יצירות אמנות של גדולי האמנים המודרניים בעולם. אפשר לסייר בשטח היקב בין שעתיים לשלוש כשמכל פינה ומאחורי כל עץ מסתתרת יצירה מופלאה אחרת. חוויה חד פעמית עם המון ערך מוסף.

 

View this post on Instagram

 

A post shared by Chateau La Coste (@chateaulacoste) on

 אחת מיצירות האמנות המרהיבות ביקב לה קוסט

גם לכם יש המלצות על יעדים קולינריים מגניבים וטעימים שאף אחד עוד לא מכיר? כתבו לי בתגובות ואל תשכחו לציין איפה כדאי לאכול

צילום תמונה ראשית: שאטרסטוק

יצאנו לבדוק את האמפנדס של “ארחנטו”

אתה יודע שהגעת לשוק אוכל כשאתה פוגש לפחות שלושה ז’אנרים קולינריים במקום אחד. כזה הוא שוק מחנה יהודה בירושלים, ויש בו עירוב של מטבחים, עדות, מטעמים וניחוחות שלא היו מביישים את הבורו מרקט בלונדון או את הצ’לסי מרקט בניו יורק. אם בסמטה אחת אפשר לאכול ג’חנון, בשנייה פסטה ובשלישית חצ’פורי גרוזיני, סימן שהגעתם למקום הנכון - השוק הקולינרי הכי חם בירושלים.

אל בליל הטעמים הזה הצטרפה בשנה האחרונה מסעדה ארגנטינאית שעונה לשם “ארחנטו“. “מסעדה” זה שם גדול מדי לדוכן הקטן המעוצב באפלוליות מסוימת בחלק העיראקי של השוק. חן קורן, מדריכת סיורים קולינריים במחנה יהודה ובשלנית, מספרת כי הבחירה לפתוח את “ארחנטו” בחלק העיראקי היא החלטה אמיצה - דווקא בין דוכני ירקות, פירות ושולחנות הקלפים של הפרלמנטים העיראקיים, צומח לו דוכן שמגיש אוכל דרום אמריקאי.

אמפנדס מבצק פריך במיוחד שאי אפשר לעמוד בפניהם (צילום: תמר שורצברד)
אמפנדס מבצק פריך במיוחד שאי אפשר לעמוד בפניהם (צילום: תמר שורצברד)

את “ארחנטו” פתח לוקאס סיטרינוביץ’, שעבד בעבר במטבחים של קבוצת מחניודה ועזב כדי לפתוח “חור בקיר” עם תפריט קטן ואיכותי שבמרכזו - אמפנדס - מאפי בצק פריכים שממולאים בכל טוב, מנה מוכרת מהמטבח הדרום אמריקאי שהישראלים נחשפו אליה בעיקר בדוכני שישי בקניונים כשהם מחוממים בטוסטר אובן וממולאים במילויים תפלים. הסיפור הוא אחר לגמרי ב”ארחנטו” - מכיוון שהאמפנדס כאן הם במרכז התמונה, כל אחד מהם יחיד במינו והמילויים מושקעים ומלאי מחשבה.

התפריט הקטן כלל בעת ביקורנו 4 סוגי אמפנדס ו-3 סוגי כריכים, כולם מוכנים במקום על ידי לוקאס. “הרעיון היה להביא לסועדים אמפנדס מסורתי במילוי אסאדו וזיתים (16 ש”ח), אבל גם לגוון ולנסות להביא לקהל הישראלי טעמים מקומיים” לדברי לוקאס. כך נוצר אמפנדה ישראלי (18 ש”ח)  - במילוי בשר טלה, תמרים ותבלין ראס אל חנות. שני האמפנדס, המסורתי והישראלי, היו מצוינים: מילוי הבשר היה עסיסי וריחני, הבצק היה פריך ושחום ושומני בדיוק במידה הנכונה, והליווי של שני סוגי צ’ימיצ’ורי וטחינה החמיא להם מאוד. לא טעמנו את הכריכים במקום, אבל הם נראו מדהימים ובוודאות ינוסו בפעם הבאה.

ביס מדויק. אמפנדה אסאדו עם זיתים וביצה (צילום: תמר שורצברד)
ביס מדויק. אמפנדה אסאדו עם זיתים וביצה (צילום: תמר שורצברד)

ביום ביקורנו, יום סגרירי וקר, הכין לוקאס גם מרק שעועית ובשר (36 ש”ח). המרק תובל בתבלינים חמים, היה קצת חרפרף והוגש עם טוסט פריך שאפשר לטבול בנזיד העשיר. אין ספק שזו אחת ממנות המרק שיותר אהבנו לאחרונה - מנה עשירה, מתובלת בדיוק שאי אפשר להפסיק לאכול ממנה.

מרק שעועית ובשר עם טוסט קראנצ'י (צילום: תמר שורצברד)
מרק שעועית ובשר עם טוסט קראנצ’י (צילום: תמר שורצברד)

בזכות המחירים הזולים, האווירה החמימה, האוכל המעולה והאלכוהול שזורם כמו מים, “ארחנטו” הייתה מלאה בלקוחות גם בשעת צהריים מאוחרת. לוקאס משוחח עם הלקוחות ושמח לשמוע את דעתם, והוא מגיש את האוכל באהבה שגלויה לעין כל. גם אמפנדה אסאדו שנלקח הביתה וחומם מחדש בתנור היה נפלא - וזה פתרון ממש נחמד לארוחת ערב קלילה וטעימה בליווי סלט רענן. אז אם אתם בשוק ומתחשק לכם לנסות מקום אחר, עם ניחוחות מרחוק, שלא מתפשר על איכות ומביא טעמים עזים ונפלאים - סורו ל”ארחנטו”, לוקאס יחכה לכם שם עם סנגריה קרה ואמפנדס מופלאים.

ארחנטו

טלפון: 02-9945755
כתובת: מחנה יהודה 6 - השוק העיראקי, ירושלים

מצאנו את הפיצה הכי טעימה בארץ

בדרך כלל אני ממש נמנע מלתאר אוכל בתור “הכי טעים בארץ”, אבל במקרה של הפיצה הזו, אין יותר מתאים מהמשפט הזה. פיצה פרסקה נפתחה לפני שש וחצי שנים על ידי יוני אברהם, טברייני שהתאהב בפיצות נפוליטניות והחליט שהוא עושה הכל כדי להכין כאלה בארץ. הייחוד של הפיצות הנפוליטניות ביחס לרוב הפיצות האחרות בארץ הוא הבצק, שעובר תפיחה ממושכת של כמה ימים. לפני האפייה, כשמעצבים את הפיצה, מרדדים אותה דק מאוד, למעט השוליים, שנשארים תפוחים ואווריריים מאוד. היא גם נאפית בתנור חם בטירוף, מה שמשאיר עליה את בועות הצריבה הכהות, שהן סימן היכר מפורסם של הפיצות הנפולינטניות.

אז פרסקה, כאמור, פועלת כבר כשש וחצי שנים בקיבוץ מסדה. במבט ראשון, כשמגיעים למקום וחונים לידו, נראה כאילו הגענו למקלט של הקיבוץ. אבל כל מה שצריך זה להקיף את הבניין מהצד ולהיכנס למסעדה הקטנה והחמימה, שמעוצבת במין פשטות ביתית, כדי להרגיש שהגענו למקום אחר.

לכאן מגיעים כדי לאכול פיצה ולא הרבה יותר. התפריט הקטן כולל 9 סוגי פיצות, כולן אישיות, ועוד מבחר מצומצם יחסית של תוספות שאפשר לשים עליהן, למרות שבכל הביקורים שלי שם לא הרגשתי צורך להוסיף אף אחת מהן. חוץ מהפיצות יש פה עוד כמה קינוחים, וזהו בעצם. הפיצה היא מרכז העניינים והיא מקבלת את כל הכבוד הראוי לה. עוד דבר אחד לפני שנגיע לאוכל: את הפיצות אוכלים כאן, ממש כמו בנאפולי, עם סכין ומזלג. הן לא חתוכות לפרוסות, והבצק שלהן כל כך דק במרכז הפיצה, שאין הרבה ברירות אלא לשתף פעולה ולנסות עם סכין ומזלג. זה מצחיק בשניות הראשונות, אבל כשהפיצות כל כך טעימות, מתרגלים מהר.

בביקור הנוכחי הזמנו שתי פיצות, שבעיניי מייצגות שני קצוות שונים של הפיצות. הראשונה, פיצה מרגריטה קלאסית (52 שקלים), עם רוטב עגבניות, מוצרלה, בזיליקום, שמן זית ומלח ים. תמיד אומרים שפיצה מרגריטה היא המבחן האמיתי של כל פיצריה ואכן, רק ככה בלי תוספות והסחות דעת אפשר לבדוק את האיכות של הבצק, הגבינה והרוטב. אז כאמור, הבצק של הפיצה פה לא דומה כמעט לאף פיצה אחרת בארץ. השוליים נראים מאוד עבים, אבל הם בעצם בעיקר תפוחים ומלאי בועות ואוויר.

באיזורים האלה של הפיצה הבצק גם מלא כוויות צריבה מחום התנור, שתורמות גם פריכות וגם טעם חרוך טעים שמתווסף לטעם המעולה של הבצק, בזכות התפיחה הארוכה. רוטב העגבניות עדין ולא מתובל מדי. כזה שמשאיר מקום לטעמים העדינים של הגבינה והבצק לדבר, בלי להשתלט עליהם. המוצרלה טרייה, נמתחת כראוי ועלי הבזיליקום שעוברים אפייה עם הפיצה מאבדים מעט מהטעם הבועט מדי שלהם וכיף לאכול אותם. פיצה קלאסית מושלמת, וכאמור, הביצוע הכי טוב שיצא לי לטעום בארץ לפיצה שכזו.

פיצה מרגריטה, פיצה פרסקה. צילום: גיל גוטקין
הפיצה הקלאסית הכי טעימה בארץ? בוודאות. צילום: גיל גוטקין

הפיצה השניה היתה פיצה תפוח אדמה מהמדורה (62 שקלים). אם הנפוליטנה היא פיצה קלאסית לפי הספר, זו פיצה שאולי תתקבל במקומות מסוימים באיטליה בפרצוף עקום. כמו לא מעט פיצות בתפריט, מדובר בפיצה לבנה, כזו שלא כוללת רוטב עגבניות, ויש עליה מוצרלה ותפוחי אדמה שנצרבו לפני כן בתנור כמו במדורה. אחרי האפייה מתווספים אליה גם קרם פרש, בצל ירוק, מיץ לימון טרי, שמן זית ומלח. נשמע אולי קצת מוזר, אבל מדובר בשילוב טעמים מושלם.

אולי אתם כבר זוכרים את חיבתי לשילוב של פחמימה עם פחמימה כמו בבוריק בפיתה, אבל באמת שהשילוב פה על הפיצה מוצלח, ומרגיש כאילו הוא הגיוני לגמרי. תפוחי האדמה תורמים טעם שרוף ומנחם כמו שתפוחי אדמה מהמדורה עושים, הקרם פרש מאזן את הכל עם רעננות קרירה ומיץ הלימון חותך את כל העושר הזה עם קצת חמיצות. אם עדיין לא השתכנעתם, יש דברים שחייבים לטעום כדי להבין.

פיצה תפוחי אדמה מהמדורה. צילום: גיל גוטקין
פיצה עם תפוחי אדמה? ברור! צילום: גיל גוטקין

נכון, עבור רובנו מדובר במקום מרוחק למדי, שלא מגיעים אליו סתם ככה. אבל הפיצות בפרסקה כל כך טעימות, ששווה לתכנן טיול בצפון שיסתיים באכילה שלהן. ואם יצא לכם לעשות את זה, תחזרו לספר אם צדקתי. ואם יוצא לכם לבקר בטבריה, תשמחו לשמוע שאנשי פרסקה פתחו בה סניף נוסף, שמגיש פיצות רומאיות מלבניות ועבות יחסית שנמכרות במשקל, בניגוד לנפוליטניות של פרסקה.  

כתובת:קיבוץ מסדה.

טלפון: 04-6657266

שעות פתיחה: ראשון - חמישי: 18:00-23:00. שישי: סגור. שבת: 17:00-23:00

צילום ועריכת וידאו: מיכאל מורוזוב

נבחרת הבלוגרים של פודי בסדנת שוקולד מושחתת

מה קרה כשלקחנו את כל נבחרת הבלוגרים של פודי ליום כיף מושחת וטעים שכולו שוקולד אצל שוקולד מוקאיה של עודד מקסימוב? היה טעים ומלא סוכר, אבל למדנו גם כמה עובדות מעניינות במיוחד על שוקולד.

  1. בשוקולד מריר יש לא מעט ערכים תזונתיים: ברזל, אשלגן, מגנזיום, אבץ וסיבים תזונתיים.
  2. משך בית ממוצע צורך בין 3-4 קילו שוקולד בשנה. כשחושבים על זה זה לא נשמע כל כך הרבה!
  3. 70 אחוז מהגברים מעדיפים שוקולד מריר, אבל רוב הנשים דווקא מעדיפות שוקולד חלב. אנחנו? אנחנו אוהבים גם וגם.
  4. בשביל להכין קילו אחד של שוקולד צריך להשתמש ב-800 פולי קקאו. עכשיו ברור למה שוקולד איכותי הוא לא דבר זול!
  5. השיא לטבלת השוקולד הכי גדולה בעולם הוא טבלה ששוקלת 7,792 קילו. זה יותר כבד מרוב המשאיות!
  6. אכילת שתי קוביות של שוקולד מריר ליום מורידה את הסיכוי לחלות במחלות לב בשליש.
  7. למרות שהדרום אמריקה האטזקים היו אוכלים שוקולד וקקאו כבר מהמאה ה-13, השוקולד המוצק שאנחנו מכירים היום הומצא ב-1847 באנגליה.
  8. מתי המציאו את שוקולד החלב? לא הרבה שנים אחרי כן, ב-1875 בשוויץ.
  9. למרות שהמקור שלו בדרום אמריקה, רוב הקקאו גדל היום דווקא באפריקה, כמעט 70 אחוז ממנו!
  10. עצי קקאו חיים עד 200 שנה, אבל רק במשך 25 שנים מהם הקקאו שהם מייצרים מתאים לייצור שוקולד לאכילה.

עודד מ-Mokaya מכין שוקולד כבר 5 שנים, אחרי שהחליט להגשים את החלום ואת אהבתו לשוקולד. אפשר לקנות אצלו פרלינים ומארזים בכל הגדלים ולהזמין סדנאות לעבודה, לחברים ולכל אירוע. לפרטים הכנסו לאתר שלו.

הסוד של כריך הכרוב: השף רז רהב על ההצלחה שלו ברשתות החברתיות

כפי שרובנו יודעים, לא פשוט לתחזק חשבון אינסטגרם או פייסבוק מצליח. לפעמים נדמה שלא משנה כמה תמונות אוכל מגרות נעלה וכמה נשקיע בטקסטים שאנחנו כותבים, וכמה שלא נשקיע בהם, אנחנו לא מצליחים לאסוף עוד עוקבים ועוד תגובות.

השף רז רהב התחיל את דרכו באינסטגרם, לשם היה מעלה תמונות של האוכל שלו ועכשיו הוא אחד השפים המובילים בארץ, עם מסעדת OCD הנחשבת וזוכת הפרסים, והסנדוויצ’יה המתוחכמת “ברווזי” שמצליחה לא פחות. רהב אומר שהטיפ הכי טוב שלו הוא להישאר נאמנים לעצמכם. יש משהו שאתם אוהבים ורוצים להעלות? תעלו אותו בלי לחשוב אם הוא מתאים לשאר התמונות או לאותו הרגע. ככה הקהל יכיר אתכם ויתחבר אליכם יותר.

יש לו 18,000 עוקבים באינסטגרם והוא מרגיש שהתמונות שהוא מפרסם ברשתות משפיעות על השיווק של המסעדות ועוזרות לו. לראות תמונות של האוכל שלו בחשבונות האינסטגרם של אחרים מרגש אותו תמיד, ממש כמו שהוא היה מעלה בחשבון שלו אוכל ממסעדות שהיה אוכל בהן בעבר.

למרות שבסנדוויצ’יה שלו מוגשות לא מעט מנות בשריות, המנה הפופולארית ביותר היא כריך הכרוב הסגול הצמחוני. רהב אומר שאולי לא מדובר בכריך הכי יפה שלו, אבל במוצר הכי איכותי שהוא מייצר, והקהל מעריך את זה.

3 טיפים לאינסטגרם מנצח מאפרת ליכטנשטט

לאפרת ליכטנשטט, בעלת הבלוג “אז מה את עושה כל היום” וחברה בנבחרת הבלוגרים של פודי, יש יותר מ-52,000 עוקבים באינסטגרם. לתמונות הנהדרות שלה ולסרטי הסטופ מושן שלה יש מראה ושפה שמזוהים איתה עד מאוד, והיא יצרה לעצמה שפה ייחודית שהביאה עמה גם הצלחה רבה.

את הבלוג שלה היא פתחה לפני כ-8 שנים, אחרי כמה גלגולי קריירה כמעצבת גרפית ולאחר מכן בעלים של חנות שמלות כלה. כשיצאה לחופשת לידה סגרה את העסק, ומתוך השעמום בבית והשאלות החוזרות ונשנות של “אז מה עושה כל היום” היא פתחה את הבלוג שלה, שהפך להצלחה גדולה.

אז מה הם שלושת הטיפים של אפרת?

  1. תהיו נאמנים לעצמכם ותהיו עצמכם ברשתות החברתיות. פתחו את הבלוג שלכם סביב המסר הזה, של מי שאתם באמת ומה מייצג אתכם, והתייחסו גם לרשתות החברתיות שלכם ככה.
  2. תעלו את התמונות הכי אסתטיות ומגרות שלכם. אל תתייחסו לבלוג בתור אלבום תמונות ששמים פה הכל אלא בחרו היטב מה אתם מעלים.
  3. מצאו סגנון ייחודי משלכם שיהפוך לסימן ההכר שלהם.

לטיפים המלאים של אפרת, צפו בסרטון המלא.

אלו חשבונות אינסטגרם אפרת אוהבת במיוחד? הראשון הוא החשבון של אורלי חרמש, בלוגרית אוכל ישראלית שאפרת אוהבת את התמונות שלה במיוחד.

 

View this post on Instagram

 

A post shared by Orly Dahan Hermesh | A Baker (@orlyhermesh) on

גם את הבלוג של הקונדיטור אלון שבו, חבר נבחרת פודי, אפרת אוהבת במיוחד, בזכות האסתטיות הגבוהה של התמונות שלו שמזכירות לו יצירות אמנות במוזיאון.

 

View this post on Instagram

 

A post shared by Alon Shabo • Pastry Chef • TLV (@alon_shabo) on

שרית נובק (מיס פטל), חברה נוספת של נבחרת פודי, היא עוד אחת מהחשבונות האהובים על אפרת בזכות השפה הייחודית של התמונות שלה שאפשר לזהות בקלות ולדעת שמדובר בתמונה שלה.

 

View this post on Instagram

 

A post shared by Sarit Novak ♥️ שרית נובק (@misspetel) on

מחו”ל, אוהבת אפרת את עמוד האינסטגרם של The Minimalistic Baker, בלוגרית שמכינה רק אוכל צמחוני, עד 10 מרכיבים, קערה אחת ופחות מ-30 דקות הכנה.

 

View this post on Instagram

 

A post shared by MINIMALIST BAKER (@minimalistbaker) on

את העמוד הבא שאפרת ממליצה עליו כל חובב אינסטגרם ואוכל חייב להכיר.  naturally.jo הוא עמוד האינסטגרם של ג’וזה, נער צעיר בן 17, שמכין את האוכל הכי צבעוני ויפה שפגשנו. פשוט הכנסו לחשבון שלו ולכו בו לאיבוד.

 

View this post on Instagram

 

A post shared by J o s e (@naturally.jo) on

העמוד האחרון עליו ממליצה אפרת הוא העמוד foodstories. עמוד של צלמת וסטייליסטית מזון מברלין, שיוצרות יחד בכל תמונה סיפור שלם, ללא מילים. המון אווירה והמון פרטים שמצליחים לחבור יחד לסיפור מלא, בלי בלאגן.

 

View this post on Instagram

 

A post shared by Our Food Stories (@_foodstories_) on

יש לכם עוד טיפים מוצלחים לאינסטגרם מנצח? רוצים להמליץ לנו על פרופיל אינסטגרם שווה? כתבו לנו בהודעה פרטית בעמוד האינסטגרם שלנו.

חן קורן מגלה את הסודות הטעימים של שוק מחנה יהודה

שוק מחנה יהודה, כמו שווקים אחרים בישראל, הוא שילוב מרתק בין מסחר, קולינריה ואנשים. אם בשנים הראשונות נועד השוק למטרות מסחר וקמעונאות, הרי שבשנים האחרונות ניתן לראות צמיחה מדהימה בתחום הבילוי והאירוח - בין החנויות הופיעו דוכני מזון, בתי קפה ומסעדות קטנות שמתקיימים בהרמוניה מושלמת עם הצביון הראשוני של השוק.

אחת הנשים שמכירות את השוק לאורכו ולרוחבו, שיודעת למצוא את הפקוסים הכי טעימים, הפיצוחים הכי קראנצ’יים, המלאווח הכי מפנק והמקומות הנסתרים שהכי שווה לאכול בהם היא חן קורן. חן (31) היא מדריכת סיורים קולינריים במחנה יהודה, מעבירה סדנאות בישול בדגש על בישול טוניסאי ובשלנית מדהימה בפני עצמה. אולי יצא לכם להכיר אותה כשהשתתפה בתוכנית הריאליטי “בייק אוף” עם בן זוגה, אלון.

לא היססתי בכלל כשחן הציעה שנגיע לסיור קולינרי ונגלה יחד איתה את כל המקומות שהכי טעים לאכול בהם בשוק מחנה יהודה.

קורן היא ירושלמית גאה והידע שלה, בירושלים בכלל ובקולינריה בפרט, מרשים ומופלא. היא מהלכת בשוק כאילו נולדה ממש בו, כשמכל עבר קוראים לה בעלי הדוכנים בשמה, מברכים אותה לשלום ושואלים מתי תבוא לבקר אותם. החיוך שלה מושך אליה עוברי אורח, ויש בה צ’ארם שנובע מצניעות, אינטליגנציה וחוכמה.

חן קורן. צילום: תמר שורצברד
חן קורן (צילום: תמר שורצברד)

 

סביח יחיד במינו ופיתות כמו פעם

המקום הראשון שביקרנו בו הייתה המאפייה של האחים חבה. ציון וחסן, בנים למשפחה עיראקית עתיקת יומין שעוסקת שנים בעסקי האפייה, פגשו אותנו עם המון פחמימות שנראו מזמינות וטעימות. מה שמשך את תשומת ליבי היה התנור הענק שבמקום, אליו חסן המשיך להכניס בזו אחר זו פיתות יפהפיות שרק רציתי לנגוס בהן.

חסן מספר שבעבר היו מפעילים את התנור בעזרת עצים ואש, ולכן קראו לו “אשתנור”. היום התנור מופעל על גז אבל האפקט נותר דומה - הבצקים שמוכנסים ללוע הבוער של התנור ומודבקים לדפנותיו מוכנים בשניות, והם קראנצ’יים מבחוץ, רכים מבפנים ומלאים בטעם של אש.

מימין: חסן וציון לפני 40 שנים. משמאל: חסן היום. צילום: תמר שורצברד
מימין: חסן וציון לפני 40 שנים. משמאל: חסן היום (צילום: תמר שורצברד)

אם זה לא מספיק, חסן הציע להכין לנו סביח בפיתת אשתנור, וחן הנהנה בהסכמה ואפילו הכינה את המנה שלנו יחד עם חסן. חשבתם שאכלתם כבר את כל מנות הסביח ביקום? אז זהו, שעד שלא אכלתם סביח אצל האחים חבה, לא תוכלו להשלים את הסרייה. חסן משתמש ברכיבים טריים טריים, כאלה שהרגע נחתכו והוכנו במיוחד בשביל הפיתה שלך. תנועת הגלגול של הפיתה רמזה לי שהולך להיות כאן משהו חלומי, וכך היה. אז אל תשכחו לעבור שם ולבקש מנת סביח באשתנור - אמנם חן לא בטוח תהיה שם כדי לתת את הטאץ’ האישי שלה, אבל חסן יארגן לכם פיתה מושלמת.

סביח בפיתת אשתנור. צילום: תמר שורצברד
סביח בפיתת אשתנור במאפיית האחים חבה (צילום: תמר שורצברד)

כי מי אמר שג’חנון אוכלים רק בשבת?

לתחנה הבאה שחן לוקחת אותי אליה אני ממש לא מצפה - דוכן ג’חנון שמכין ג’חנון ומלאווח כל השבוע. אין ספק שאת ליבי קונים באמצעות פחמימות שומניות, אבל המלאווח של הג’חנון בר התעלה על כל הציפיות. מלאווח פריך אבל גם רך ושמנוני במידה, שמעליו שמים תוספות נפלאות כמו בצל ושום קריספי, רסק עגבניות, חריף, זיתים, טחינה ירוקה וביצה קשה. בניגוד למה שחשבתי, לא מגלגלים את המלאווח הזה, שנקרא מלאווח הפתעות, אלא אוכלים אותו במשולשים, ממש כמו פיצה. תחנת חובה לאוהבי הז’אנר.

אפשר לאכול גם מגולגל. מלאווח בג'חנון בר (צילום: תמר שורצברד)
אפשר לאכול גם מגולגל. מלאווח בג’חנון בר (צילום: תמר שורצברד)
מלאווח הפתעות בג'חנון בר (צילום: תמר שורצברד)
מלאווח הפתעות בג’חנון בר (צילום: תמר שורצברד)

הפיצוחים ששברו אותי

מי שמכיר אותי יודע שאני בדרך כלל לא מנשנשת בין הארוחות, שומרת על המשקל ועושה מלא ספורט. אבל מהרגע שחן הכירה לי את החנות המופלאה של יוסי מזרחי הבנתי שלא ידעתי נשנוש מהו עד שפגשתי את הפיצוחים שלו. בחנות של יוסי מזרחי ניתו למצוא המון חומרי גלם באיכות מעולה לבישול ולאפייה. שני מוצרים שמכינים במקום היו יוצאים מן הכלל: גרנולה מתפצחת שתובלה במעט מלח ותהיה מושלמת במוזלי שלכם, ופיצוחי לונדון - תערובת פיצוחים במייפל ומלח שפשוט לא יכולתי להפסיק לאכול. השילוב הממכר בין המתוק למלוח הוא יוצא דופן, וצריך לצרף לקופסאות אזהרת התמכרות.

פיצוחי לונדון אצל יוסי מזרחי (צילום: תמר שורצברד)
פיצוחי לונדון אצל יוסי מזרחי (צילום: תמר שורצברד)

גבינות או לא להיות

התחנה הבאה שלנו בסיור היא חנות הגבינות המטריפה של באשר. החנות חרטה על דגלה להביא לארץ גבינות מהמשובחות בעולם עם הכשר, דבר יוצא דופן בפני עצמו. בחנות של באשר אפשר למצוא למעלה מ-1200 סוגי גבינות מאיטליה, צרפת, שוויץ, הולנד, ישראל ועוד. דגמנו גבינת גרוייר מיושנת שהיא האהובה על הישראלים, טעמנו את הגבינה היקרה ביותר בחנות - גבינה עם כמהין, אכלנו טאפאס קטן של בגט עם חמאת כמהין (מאלפת) ועגבניות מיובשות ולא שכחנו גם לוודא שהפרמז’ן במקום איכותית. מקום מושלם להצטייד בו בגבינות, ממרחים ושאר מעדנים לפיקניק או לערב גבינות ויין.

חמאת כמהין מטורפת אצל באשר (צילום: תמר שורצברד)
חמאת כמהין מטורפת אצל באשר (צילום: תמר שורצברד)

איפה מסתתרים עלי גפן מדהימים?

כשאנחנו יוצאות מבאשר, חן מספרת לי שהיא הכינה לנו הפתעה. היא מביאה אותי לפתחה של חנות תבלינים שנראית סטנדרטית למדי, ואני כבר מחכה לראות מה היא מחביאה ממני. בעלת החנות האחים אליהו מובילה אותנו לחדר אחורי, שם מחכה לו בשקט, על כמה מגבות, סיר קטן וצנוע. כשבעלת החנות פותחת את הסיר אני מגלה עלי גפן ממולאים באורז, עדינים ויפים כל כך, רק מחכים שאגנוב לי איזה אחד ואטעם כבר. מסתבר שבעלת החנות מכינה את עלי הגפן במיוחד לסיורים של חן, ואני יכולה להגיד לכם דבר אחד - אם עד עכשיו לא השתכנעתם שאתם חייבים לצאת לסיור עם חן, עלי הגפן האלה בהכרח יגרמו לכם להרים אליה טלפון.

עלי גפן עדינים וכל כך טעימים (צילום: תמר שורצברד)
עלי גפן עדינים וכל כך טעימים (צילום: תמר שורצברד)

 

לתיאום סיור עם חן: 0723902326
צילום ועריכת וידאו: מיכאל מורוזוב

סלט – הצצה אל ספר המתכונים של לימור לניאדו תירוש

כבר הרבה זמן שאני עוקבת אחרי הבלוג של לימור לניאדו תירוש, “מטבח מקומי“. המתכונים שלה מעניינים, מרגשים והרבה פעמים מוצלחים ביותר. לניאדו תירוש מביאה השראה מטיוליה בעולם לאוכל שהיא מכינה ומשתמשת בחומרי גלם מקומיים כדי ליצור מנות בהשראה עולמית אבל גם כאלה שהן ישראליות עם טוויסט.

כריכת הספר סלט של לימור לניאדו תירוש. צילום: יח"צ
כריכת הספר סלט של לימור לניאדו תירוש. צילום: יח”צ

כששמעתי שהיא הוציאה ספר בישול שמוקדש כולו לסלטים, הרמתי גבה לשנייה. לא הייתי בטוחה שמנת הסלט יכולה להחזיק ספר בישול שלם. נכון, בעולם יש ספרי בישול ואפייה ממוקדים ואפילו נישתיים, אבל בעולם יש גם כמות קוראים כפולה ומכופלת והצדקה לספרים הללו. בישראל כבר יצא בשנת 2013 ספר בישול שמוקדש כולו לסלטים - “סלטים” של רפי כהן. כבר אז אנשים תהו האם הסלט הוא אכן אייטם שיכול להחזיק ספר שלם, ואני מודה שהספר שלו הפך לבן בית אצלי ואני מכינה את המתכונים המצוינים שבו לעתים קרובות.

אני בעצמי מאוד אוהבת סלטים ואין אצלי ארוחה שלא מתחילה בסלט חסה ענק. אנחנו בישראל מאוד טובים בסלטים קרים, אבל כמעט שלא מכינים סלטים חמים - קינואה, בורגול, דגנים אחרים וקטניות נחשבים אצלנו למנה חמה או תוספת לארוחה שלמה. מהבחינה הזו, לניאדו תירוש עושה שינוי משמעותי ומנגישה לקוראים סלטים נפלאים שכוללים הרבה מרכיבים מעניינים ומשביעים, מה שהופך את הסלט לארוחה שלמה ולמנה חדשה ומרעננת בשולחן האירוח שלכם.

גם התמונות בספר יפהפיות ומעוררות תיאבון, מה שמיד הפעיל את בלוטות הרוק שלי ושלח אותי למטבח. זה מדהים שלניאדו תירוש לא רק כתבה ובדקה את כל המתכונים, היא גם צילמה את התמונות היפות ועשתה להן סטיילינג - שזה חלק לא פחות חשוב מתמונת אוכל מוצלחת. אני תמיד מתרשמת מאנשים מוכשרים שהם רבי פעלים ויודעים להפיק תוצרה מרשימה ממש במו ידיהם.

הספר מחולק לכמה קטגוריות ביניהן “סלט גדול”, סלטים שמתאימים לאירוח במרכז השולחן, “סלט קטן”, שכולל סלטים בסגנון מזטים, “אנטיפסטי”, הכולל ירקות שעברו צלייה, “אסיאתי”, שמוקדש, איך לא, לסלטים מהמזרח הרחוק, “חומוס” ו”טחינה” ו”רטבים”. כל המתכונים מלווים בתמונות וגם בהקדמות קצרות שמתארות אותם או את הקשר של לניאדו תירוש אליהם.

ההקדמות נחמדות ברובן ונועדו לתת קרדיט לאנשים שבהשראתם נוצר המתכון או לתת הסבר מפורט יותר על חומרי הגלם במנה. יחד עם זאת, באחד המתכונים לניאדו תירוש מייעצת לקנות “גזרים צעירים” - ספק שהירקן שלי ידע במה מדובר, ובוודאי שלא אבחין בהם בסופר - לא זוכרת שראיתי גזרים מזוקנים עם מקלות הליכה או כאלה מגניבים עם זקן היפסטר ומשקפי שמש. אז רוב ההקדמות מועילות, אבל חלק קצת מצחיקות.

איך יצא?

בדקתי שני מתכונים מהספר. הראשון היה סלט תפוחי אדמה בוויניגרט חרדל-פרג (עמ’ 64), מתכון שממש חיכיתי להכין כי הוא היה נראה לי מגרה במיוחד וגם כי אני מתה על סלטי תפוחי אדמה שאין בהם מיונז. אני מעריכה את ההמלצה של לניאדו תירוש לקנות תפוחי אדמה אורגניים וגם להשרות אותם חצי שעה לפני הבישול במי קרח, אבל בגדול, בנאדם עסוק לא ממש פנוי לצאת לשדה לקטוף תפוחי אדמה עם רגבי אדמה או להשרות.

ההכנות המוקדמות לא מסתיימות שם - כדי שהסלט הזה יצא מדויק, תפוחי האדמה עוברים שני תהליכים - הראשון הוא בישול במים חמים, והשני הוא אפייה בחום גבוה ליצירת קליפה מתפצחת. אין מה להגיד, טעמם של תפוחי האדמה לאחר הבישול והאפייה משגע, ומתאים מאוד לוויניגרט החרדלי שנמזג על תפוחי האדמה בעודם חמים. לצערי לא מצוינים באף אחד מהמתכונים זמני הכנה, ולכן סלט שלכאורה נראה פשוט דרש יותר משעת הכנה. התוצאה הייתה מהממת ומדויקת, אבל הייתי שמחה לדעת מראש שזה ייקח זמן.

סלט תפוחי אדמה בוויניגרט חרדל-פרג שהכנתי מתוך הספר סלט. צילום: תמר שורצברד
סלט תפוחי אדמה בוויניגרט חרדל-פרג שהכנתי מתוך הספר סלט (בתמונה הראשית: הסלט מתוך הספר). צילום: תמר שורצברד

המתכון השני שבדקתי היה סלט חם של בורגול ופטריות (עמ’ 48), בעיקר כי בהקדמה למתכון לניאדו תירוש מספרת שיותם אוטולנגי בכבודו ובעצמו פרסם את המתכון הזה שלה בטור שלו בעיתון ה”גארדיאן” הבריטי. הסלט הסופי היה טעים בטירוף - מן סוג של מג’דרה עם פטריות שלא יכולתי להפסיק לנשנש. אבל הדרך, אוי אלי, הדרך לשם הייתה מלאה בייסורים.

סלט חם של בורגול ופטריות מתוך הספר סלט. צילום: לימור לניאדו תירוש
סלט חם של בורגול ופטריות מתוך הספר סלט. צילום: לימור לניאדו תירוש

לניאדו תירוש מציעה דרך מאוד משונה לריכוך הבורגול - לערבב את הבורגול היבש עם 2-3 כפות מי ברז. עוד בקריאה ראשונה נדמה היה שיש טעות בכמות המים, אבל נתתי לזה צ’אנס. התוצאה הייתה מצערת והבורגול לא היה מוכן. בסופו של דבר בישלתי את הבורגול כמו פסטה, כמו שעשיתי עד היום, וזה היה מעולה. עוד דבר מעט מוזר הוא הדרישה לקרמל בצל בתהליך שלוקח בין שעה לשעה וחצי. מאוד יתכן שהבצל יצא מופלא בשיטה הזו, אבל בפועל לחכות שעה וחצי לבצל שיתקרמל זה דבר מעט בעייתי לנוכח התוצאה הסופית.

סלט בורגול חם עם פטריות שאני הכנתי מתוך הספר סלט. צילום: תמר שורצברד
סלט בורגול חם עם פטריות שאני הכנתי מתוך הספר סלט. צילום: תמר שורצברד

לסיכום - המנות הסופיות בשני המתכונים שבדקתי היו נהדרות ומקוריות ובוודאות יהפכו לדיירות קבע על שולחני. יחד עם זאת, שיטות הבישול וההכנה היו מעט בעייתיות לעתים, וספק אם אנשים שאינם בשלנים ידעו להמיר אותן בשיטות קונבנציונליות יותר. וזה חבל, כי המתכונים מפתים, מרעננים ומקוריים ויש בהם פוטנציאל התמכרות וחרישה.

סלט תפוחי אדמה בוויניגרט חרדל-פרג

מצרכים:
700 גרם תפוחי אדמה קטנים בקליפתם
1 ו-1/2 כפות מלח גס
2 כפות צנוברים
1 בצל סגול קטן, פרוס לחצאי עיגולים דקים
קופסת עלי מיקרו, או 4 כפות עלי ארוגולה או פטרוזיליה, קצוצים

לוויניגרט חרדל-פרג:
1/4 כוס שמן זית
2 כפות מיץ לימון
2 כפיות שטוחות חרדל דיז’ון
2 כפיות פרג לא טחון
1/2 כפית מלח אטלנטי

אופן הכנה:
1. שמים בסיר בינוני את תפוחי האדמה עם 1 ו-1/2 ליטר מי ברז ומלח גס, מביאים לרתיחה ומבשלים 25-30 דקות בבעבוע בינוני וללא כיסוי עד שתפוחי האדמה רכים. מסננים ומנערים עודפי מים.
2. במקביל מחממים תנור ל-240 מעלות (חשוב שיהיה חם מאוד). מעבירים את תפוחי האדמה לתבנית (ללא נייר או שמן, הם לא יידבקו), וצולים 30-40 דקות בחלק העליון של התנור עד שהם נעשים קריספיים ושחומים מבחוץ.
3. בינתיים מחממים מחבת יבשה וקולים את הצנוברים 3-4 דקות על להבה נמוכה עד הזהבה.
4. מכינים את הוויניגרט: שמים בקערה בינונית את כל חומרי הוויניגרט, וטורפים היטב עם מטרף קטן או עם מזלג לקבלת רוטב אחיד.
5. מרכיבים את הסלט: מוציאים את תפוחי האדמה מהתנור, ממתינים 2-3 דקות וחוצים אותם לאורכם (זהירות, הם לוהטים). מעבירים מיד לקערת הרוטב, מוסיפים את הבצל הסגול והצנוברים ומערבבים עם הידיים בעדינות, עד שהרוטב עוטף אותם היטב. עד כאן אפשר להכין מראש ולשמור בצד.
6. לפני ההגשה מוסיפים לתפוחי האדמה את העלים הירוקים, מערבבים מעט ומגישים חם או בטמפרטורת החדר.

סלט - חגיגה של ירקות, קטניות ודגנים

מחברת: לימור לניאדו תירוש
הוצאה: הוצאת מודן
צילום: לימור לניאדו תירוש
מחיר: 98 ש”ח

10 טיפים וטריקים להכנת שניצל מושלם

אפוי או מטוגן? מצופה בפירורי לחם או בפירורי פנקו? בתוספת פירה או צ’יפס? כולם אוהבים שניצל, אחד המאכלים הכי טעימים שיש. אספנו בשבילכם את כל כל הטיפים והטריקים הכי שווים להכנת שניצל מושלם, פריך מבחוץ, רך ועסיסי מבפנים, שרק מחכה להיכנס לבטן שלכם. אל תשכחו לספר לנו איך יצא. יש לכם טיפ מצוין לשניצל מושלם? שתפו אותנו בתגובות.

באיזה נתח משתמשים?
רוב הפעמים הנתח המושלם להכנת שניצל הוא חזה עוף משוטח, שאפשר לקנות בכל סופרמרקט או קצביה. אם רוצים שניצל עבה יותר וקצת יותר עסיסי, אפשר להשתמש בפרגית - פשוט מבקשים מהקצב “לדפוק” אותו טוב טוב, או שדופקים בבית - מניחים את נתח הפרגית בין שני ניירות אפייה ומשטחים בעזרת פטיש שניצלים או קופסת שימורים כבדה. השניצל המקורי הוכן בכלל מנתח בקר מדוקק - תמיד אפשר לבחור גם באופציה הזו כשרוצים לגוון.

מרינדה טעימה לעוף של השניצל
אחד הטריקים הכי פשוטים לשדרוג השניצל הביתי הוא שימוש במרינדה טעימה לחזה העוף. אפשרות אחת היא להשרות את חזה העוף במרינדה שאוהבים טרם הציפוי בביצה ובפירורי לחם. אפשרות קלה יותר היא להכניס את חומרי הטעם לבלילת הביצים ולהשרות את חזה העוף בבלילת הביצים טרם הציפוי. ההשרייה מפרקת מעט את החלבון ויוצרת שניצל רך מבפנים, וגם מחדירה טעמים לעוף. מה טעים? אפשר להוסיף לבלילת הביצים סויה, פפריקה מתוקה, אבקת שום או בצל, טימין יבש או בזיליקום יבש, רוטב צ’ילי מתוק או סרירצ’ה לקבלת שניצל חריף. אל תוותרו על 1/2 כפית מלח בבלילה. משרים את חזה העוף לפחות שעה ועד 4 שעות.

במה מצפים את השניצל?
נהוג לצפות את השניצל בפירורי לחם פשוטים, שלדעתי מניבים תוצאה מעולה. דרך אחת לשדרג את הציפוי היא להשתמש בפירורי פנקו, פירורי לחם אווריריים יותר שיוצרים מעטה קריספי. דרך אחרת היא לתבל את פירורי הלחם במגוון אפשרויות - עשבי תיבול טריים, שומשום, פלפל שחור גרוס, מלח, שבבי צ’ילי חריף לאוהבי האוכל הפיקנטי, קצח לאוהבי הטעמים המיוחדים וגם שברים של חטיפים מוכרים כגון ביסלי בטעמים.

מוסיפים עשבי תיבול טריים לתערובת פירורי הלחם. צילום: שאטרסטוק
מוסיפים עשבי תיבול טריים לתערובת פירורי הלחם. צילום: שאטרסטוק

נגמרו הביצים? לא נורא
החלטתם לטגן שניצלים וגיליתן לפתע שנגמרו הביצים? נסו למרוח את השניצל טרם הציפוי במעט מיונז, שידביק את פירורי הלחם וייצור שניצלים עסיסיים במיוחד. אם גם אין מיונז, תמיד אפשר לצפות בקמח מתובל בפפריקה, אבקת שום ומלח (או כל תבלין אחר שאוהבים) ולטגן.

אל תשכחו להדק!
אחרי שהוצאתם את השניצל מבלילת הביצים והעברתם לקערה עם פירורי הלחם, אל תשכחו להדק היטב את התערובת הפירורית לשניצל. ההידוק יעזור ליצירת מעטה קריספי אחיד ומהודק שיצפה היטב את השניצל מכל צדדיו.

טיגון או אפייה?
המהדרין מטגנים את השניצל בשמן חצי עמוק או עמוק, ואין ספק שהטיגון מניב תוצאה מדהימה. יחד עם זאת, אפשר לבחור באופציה הבריאה יותר ולאפות את השניצל. מחממים תנור ל-190 מעלות, מרפדים תבנית תנור בנייר אפייה, משמנים קלות את נייר האפייה באמצעות תרסיס שמן או מריחת שמן במברשת, מניחים את נתחי השניצל כשהם לא חופפים, מתיזים מעט שמן מעל (או מורחים במברשת) ואופים בתנור כ-30 דקות. רצוי להפוך את נתחי השניצל במחצית זמן האפייה.

עם איזה שמן רצוי לטגן וכמה שמן שמים במחבת?
כל שמן צמחי מתאים לטיגון שניצלים, אבל רצוי לבחור שמן שאין לו טעם דומיננטי מדי - לכן שמן קוקוס לא יתאים. שמן זית נוטה להישרף בטמפרטורה נמוכה ולכן גם הוא פחות מומלץ. אפשר לבחור בשמן קנולה, שמן חמניות, שמן סויה ושמן תירס. במסעדות בדרך כלל מטגנים את השניצל בצ’יפסרים, בהם כמות גדולה של שמן שמטגנת את השניצל בצורה אחידה. בבית חבל לבזבז כל כך הרבה שמן - אפשר לטגן את השניצלים בטיגון חצי עמוק, ולהפוך אותם תוך כדי טיגון כדי שייטגנו היטב משני הצדדים. אל תתפתו לשים כמות קטנה מדי של שמן - השניצלים נוטים לספוג המון שמן בצורה הזו. אז כמה שמן שמים? השמן צריך להגיע לפחות לחצי מגובה השניצל כשהוא מיטגן במחבת, אפשר אפילו עד 3/4 גובה.

טיגון בשמן חם במידה יניב שניצלים זהובים ופריכים. צילום: שאטרסטוק
טיגון בשמן חם במידה יניב שניצלים זהובים ופריכים. צילום: שאטרסטוק

שמן חם - שניצל מדוגם
אחד הדברים הכי חשובים להכנת שניצל מושלם הוא טמפרטורת השמן, שצריכה להיות 170-180 מעלות. אם יש לכם מד טמפרטורה, כדאי להשתמש בו, ולא לשכוח לשחק קצת עם האש כדי לשמור על הטמפרטורה קבועה. אם אין לכם מד טמפרטורה, אל דאגה! כדי לדעת אם השמן חם מספיק, מציבים בזהירות ידית כף עץ במרכז הסיר כשהיא צמודה לתחתית הסיר. אם עולות בועות רבות במהירות מהידית, סימן שהשמן חם מספיק כדי להתחיל לטגן. אם הבועות עולות לאט מאוד - סימן שהשמן צריך להתחמם עוד. בכל מקרה, אל תשכחו שאחרי כל נגלת טיגון טמפרטורת השמן קצת יורדת, אז כדאי להמתין כ-2 דקות עד שמטגנים את הנגלה הבאה.

גזר בשמן? אתם חייבים לנסות
מאמא אחת נתנה לי פעם טיפ שהייתי מאוד סקפטית לגביו - לשים כמה חתיכות של גזר בשמן הטיגון. היא אמרה שהגזר עוזר למניעת ספיחת שמן מיותרת וגם עוזר לבקר את הטמפרטורה בטיגון. כשחקרתי את הנושא גיליתי שמשום שהגזר עשיר באנטי-אוקסידנטים, הוא בעצם מאט את תהליך שריפת השמן. והפלא ופלא - זה עזר! עד שלא מנסים, לא יודעים.

אחסון, הקפאה וחימום מחדש
שניצלים מטוגנים אפשר לשמור עד 3 ימים במקרר. כדי להחזיר להם את הפריכות לאחר הקירור, אפשר לחמם אותם בטוסטר אובן או בתנור עד שהם נהיים פריכים שוב. אפשרות קלה יותר היא לחמם את השניצל בטוסטר לחיץ - המכשיר הזה הוא פטנט לא נורמלי. אם הילדים או המשפחה אוהבים רק שניצלים טריים טריים, אפשר להכין כמות גדולה של שניצלים להקפאה לפני הטיגון - מצפים את השניצלים בביצה ובפירורי לחם, מסדרים בשכבות בקופסה אטומה ובין שכבה לשכבה שמים שקית ניילון לכריכים או נייר אפייה, סוגרים היטב את הקופסה ושמים במקפיא. כשרוצים שניצל טרי, מוציאים שכבה של שניצלים קפואים, מחכים כ-20 דקות עד שיפשירו ומטגנים בשמן חם.

נסו לחמם מחדש את השניצל בטוסטר לחיץ - הפתעה פריכה במיוחד. צילום: שאטרסטוק
נסו לחמם מחדש את השניצל בטוסטר לחיץ - הפתעה פריכה במיוחד. צילום: שאטרסטוק

צילום תמונה ראשית: נמרוד גנישר

“תהיו נאמנים לעצמכם” – ראיון עם השף גיא גמזו

השף גיא גמזו, שבמשך שש שנים היה השף התפעולי של מסעדת “רפאל” המיתולוגית, פתח לפני כמעט חמש שנים את מסעדת אריא, אחת המסעדות המפוארות והמרשימות בתל אביב, ומאז הוא נחשב לאחד השפים הטובים והיציבים בעיר, אלה שמצליחים להכין אוכל מעולה ומעניין, מבלי ליצור הרבה כותרות ורכילות סביבו.

 

View this post on Instagram

 

A post shared by Guy Gamzo (@guygamzo) on

אריא כוללת שני חללים גדולים, בר לילי עם אווירה משוחררת, אלכוהול משובח ומנות מוקפדות ומיוחדות בקומה התחתונה ומסעדה קצת יותר מעונבת בקומה העליונה -  שבה ברוב הזמן קשה למצוא מקום פנוי בכל ימות השבוע. לפני כשנה החל להגיש גמזו כריכים מושחתים בלחמניית חלב מטוגנת בתור ספיישלים בתפריט, ולאט לאט צברו הלחמניות מעריצים שרופים. בפסטיבל האוכל TLVeat (הגרסה העכשווית לפסטיבל טעם העיר האהוב) כבר היה קשה לפספס את התורים הארוכים לדוכן הלחמניות של גמזו, שהיה אחד הלהיטים של הפסטיבל. בימים אלה נפתח גם הבר החדש של גמזו, הייקו סקיי בר, במלון בראון החדש ברחוב בן יהודה בתל אביב, שהוא בר אוכל ואלכוהול יפני.

באוגוסט האחרון פתח גמזו את nununu, מזללת כריכים שסובבת כל כולה סביב כריכי לחמניות החלב כשהפופולרית שבהן מלאה במק אנד צ’יז מושחת במיוחד. כבר מיום הפתיחה היה ברור שמדובר לא רק בלהיט טעים במיוחד, אלא כזה שחורך את הרשתות החברתיות. קשה היה שלא לפגוש את אחת מהלחמניות הפוטוגניות האלה בפיד האינסטגרם שלכם, וגם היום, כמעט ארבעה חודשים אחרי, הן ממשיכות לצוץ בכל פינה.

 

View this post on Instagram

 

A post shared by Guy Gamzo (@guygamzo) on

אז רגע לפני השנה החדשה, קפצנו לפגוש את גמזו ותהינו מה לדעתו הסודות הגדולים של מנות שהופכות לויראליות בסדר גודל שכזה. “הכי חשוב להיות נאמן לעוקבים. לא לשקר להם, לספר את האמת, ולכתוב רק דברים שאתה מאמין בהם”. מספר גמזו. שגם מוסיף שהוא אוהב לקבל תגובות מאנשים שנהנו במסעדה ותמיד מגיב להם בחזרה.

עוד מוסיף גמזו כי הוא לגמרי מרגיש שהרבה יותר אנשים מזמינים מנה מסוימת אם הוא פרסם תמונה שלה באותו היום באינסטגרם ומאז שנפתחה nununu, יותר ויותר אנשים מעלים תמונות של האוכל שהם אוכלים שם. המנה הכי פופולרית שכולם מעלים תמונות שלה? כריך המק אנד צ’יז המושחת כמובן שהוא בהחלט פוטוגני למדי.

 

View this post on Instagram

 

A post shared by Guy Gamzo (@guygamzo) on

רוצים לדעת ראשונים על הדברים הכי טעימים בארץ? בואו לעקוב אחרינו באינסטגרם וגם בפייסבוק.