חרוסת ביתית מתמרים ואגוזים

ערב חג פסח, אני, ילדה קטנה מסתכלת על אבא שלי בחרדת קודש.

אבא לוקח את האווהן (בפרסית זה מכתש ועלי) והולך לכיוון המרפסת הקטנה.

השולחן נקי עם סדין לבן, האווהן עומד ומחכה לאגוזים, אבא מתחיל לכתוש.

מוסיף את התמרים וכותש, מוסיף את הסילאן ומערבב.

לוקח את גרעיני הרימון, כן, רימון שאבא שמר מראש השנה.

כותש את הרימון ומוסיף לתערובת עם המיץ התוסס. מוסיף יין חמצמץ.

החרוסת של אבא הייתה בצבע אדום זוהר בגלל הרימון.

בערב לפני שדוד משה וכל המשפחה הייתה מגיעה אבא היה מעביר את החרוסת לכלי יפה, הכלי היה מונח על השולחן ליד כל הברכות.

חיפשתי רימון בכל השווקים ולא מצאתי, לכן הוספתי כתחליף את מיץ הלימון.

רוצו להכין, אל תשכחו לשלוח לי תמונות.

חג פסח כשר ושמח!