סיליקון זו האופנה האחרונה. הסלבריטאיות מכניסות אותו לחזה ולשפתיים, ואנחנו חובבי האפייה מכניסים אותו למטבח. אבל מה בעצם צריך לבדוק לפני שקונים תבניות סיליקון, איך משתמשים אחרי שקנינו, לשמן - כן או לא, איך משחררים את העוגה מהתבנית מבלי שהעוגה תתפרק. אני מנסה כאן לענות על כל הקושיות בדרך.
מה זו תבנית סיליקון איכותית?
תבנית סיליקון איכותית היא תבנית גמישה שתמיד חוזרת לצורתה המקורית לא משנה כמה “תקווצ’צ’ו” אותה, עמידה בטווח טמפרטורות גדול (גם להקפאה) ושומרת על תכונתה החשובה ביותר - שהיא לא נדבקת למאפה גם לאחר מאות של אפיות. וכמובן, יפה…
סיני או אירופאי?
פעם, כשהמוצרים מסין שהגיעו אלינו היו בעיקר חיקויים ללא מקור ברור- הייתי ממליצה ללכת באופן גורף על תבניות אירופאיות כדי לא להסתכן ב”הפתעות” שיכנסו אלינו לבטן. היום, כשפועלים בסין קווי ייצור בכל הרמות, כולל כאלה איכותיים של חברות בינלאומיות- החלוקה כבר לא כל כך פשוטה.
בכל מקרה, אל תתביישו לברר איזה אישורים קיבלה התבנית, ולוודא שיש לה תו תקן של מכון התקנים הישראלי. יש דברים שאנחנו אפילו לא חושבים עליהם, אפילו למשל הצבע בהן צבועות התבניות - אם זה צבע רעיל והוא משתחרר לנו לתוך האוכל בחום הגבוה שבתנור?! לא נעים.
משמנים - כן או לא?
כל היצרנים אומרים שלא חייבים לשמן את התבנית, אבל אני מעדיפה לא לקחת סיכון וממליצה תמיד לשמן. בדרך כלל בתרסיס שמן, אבל בתבניות מאוד מקושטות ובעלות פיתוחים עמוקים אני מעדיפה לשמן בחמאה מומסת בשכבה עבה, כדי להבטיח שהעוגה פשוט תקפוץ החווצה. הפטנט שלי - להבריש בחמאה מומסת, להקפיא עד שהיא מתקשה ולהבריש בשכבה נוספת. אפשר גם לפזר מעט קמח או סוכר (אבל לא חייבים, אני לרוב מתעצלת).
אפייה בתבנית סיליקון
ראשית מניחים את תבנית הסיליקון על תבנית התנור. ממלאים אותה בתערובת העוגה ואופים בתנור שחומם מראש לטמפ’ המצוינת במתכון. זמן האפייה לרוב מתארך מעט, מכיוון שהסיליקון מתלהט קצת פחות מתבנית מתכת.
שחרור המאפה
כשהמאפה מוכן מוציאים מהתנור ומניחים לו להתקרר, עד שהוא קר או לפחות פושר, ורק אז הופכים את צלחת הגשה ומסירים את התבנית. אם מנסים לגעת בעוגה כשהיא חמה היא עלולה להתפרק (בכל תבנית, גם מתכת, אגב…).
הקפאה בתבנית סיליקון
תבנית סיליקון טובה מתאימה גם להקפאה ושומרת על גמישותה גם מתחת לאפס. זה מאפשר לא רק לאפות בה אלא גם להכין מוסים, פרפה ומקפאים שונים. לקינוח רושם בדקה וחצי אני משתמשת בגלידה קנוייה טובה שעמדה 10 דקות על השיש והתרככה קצת, מוסיפה לה תוספות מה שבא לי ודוחסת אותה לתבנית שקעים אישיים. לפני ההגשה מחלצת בלחיצה ושמה בצלחת, עם רוטב שוקולד חם מעל. יאמי.
רחיצה
הכי נוח במדיח (או עם מים חמים וסבון). התבנית עמידה בתנור אז המים הרותחים של המדיח ממש לא מפחידים אותה.
אחסון
מאחסנים בארון, אפשר ממש לקפל ולגלגל את התבניות וכלום לא קורה להן. תבנית טובה לא תאבד את הגמישות גם אם תשבו עליה שעות. את זה, אגב, ניסיתי. אחרי חצי יום מול המחשב גיליתי על הכיסא תבנית שצילמתי לאתר. ממש “הנסיכה והעדשה”.
צורה: אם התבנית מעוותת ולא שומרת על צורתה המקורית סימן שהחומר ממנו היא עשויה נחות.
ריח: אם יש לה ריח לוואי של פלסטיק חזק, כמעט שרוף, אל תגעו.
מחיר: אם התבנית עולה פרוטות (ויש תבניות גם ב-10 ו-20 שקלים), משהו פה חשוד.
תגובות (0)